סלילי הצתה פועלים על בסיס העיקרון של אינדוקציה אלקטרומגנטית; תפקידם הוא להמיר את המתח הנמוך שמסופק על ידי סוללת הרכב (בדרך כלל 12V) למתח גבוה (בדרך כלל נע בין 15,000 ל-30,000 וולט) מספיק כדי לגשר על הפער בין האלקטרודות של מצת. התהליך התפעולי מורכב משני שלבים: אגירת אנרגיה והמרת אנרגיה. כאשר הסליל הראשוני מחובר למקור הכוח, זרם זורם דרכו, יוצר שדה מגנטי חזק, ואנרגיה מאוחסנת בתוך ליבת הברזל. כאשר מנגנון המיתוג קוטע את מעגל הסליל הראשי, השדה המגנטי קורס במהירות; השינוי המהיר הזה בשדה המגנטי גורם למתח גבוה מאוד בסליל המשני.
מבחינת מבנה המעגל המגנטי, סלילי ההצתה מסווגים בעיקר לשני סוגים: מעגל מגנטי פתוח ומעגל מגנטי סגור. סלילי הצתה של מעגל מגנטי סגור כוללים פיתולים ראשוניים ומשניים הכרוכים סביב ליבת ברזל בצורת - מלבנית או ריבועית, ובכך יוצרים לולאה מגנטית סגורה עבור קווי השטף המגנטי. מבנה זה מציע מספר יתרונות, לרבות דליפה מגנטית מינימלית, רתיעה מגנטית נמוכה, איבוד אנרגיה נמוך, יעילות המרת אנרגיה גבוהה וגודל קומפקטי; כתוצאה מכך, הוא נמצא בשימוש נרחב במערכות הצתה אלקטרוניות מודרניות.
פעולתם של סלילי הצתה מודרניים נשלטת במדויק על ידי יחידת בקרת המנוע (ECU). ה-ECU מווסת את משך האנרגיה של הסליל הראשי (המכונה "זווית השהייה") ואת התזמון המדויק של ההצתה כדי להתאים למהירויות מנוע ולתנאי עומס משתנים.
כדי להבטיח פעולה יציבה בסביבות קשות המאופיינות בטמפרטורות גבוהות, מתחים גבוהים ורטט, סלילי הצתה מודרניים משתמשים בדרך כלל בתהליכי עטיפה מתקדמים של בידוד, כגון עצירה בוואקום עם שרף אפוקסי. מוצרים אלה משתמשים בשרף תרמוסטי כחומרי מילוי מבודדים כדי להשיג תכונות בידוד מעולות, שלמות איטום ויכולות פיזור חום.
האבולוציה של סלילי ההצתה מדגימה מגמה של אינטגרציה ומודולריזציה. דגמי רכב מסוימים משלבים כעת עיצובים משולבים-כגון סלילי הצתה בודדים (סליל ייעודי אחד לכל צילינדר) או סלילים מסוג "עיפרון"-שמורכבים ישירות על המצתים. גישת תכנון זו משמשת למזער- הפסדי קו מתח גבוהים ולהקטנת מספר נקודות הכשל הפוטנציאליות במערכת ההצתה.
